בית חולים וטרינרי בית החולים הוטרינרי - כותרת עליונה
   פתוח 24 שעות ביממההתקשרו עכשיו 03-6495050
 
 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


        חסימת שתן בחתולים

מידע כללי לגבי מחלות דרכי השתן בחתולים
  "החתול נכנס הרבה לארגז, מילל ולא מצליח להשתין ..." תלונה מעין זו נשמעת מדי פעם מפי בעלים והחשד הראשוני שעולה אצל כל וטרינר הוא חסימת דרכי השתן.
חסימות דרכי שתן או בעיות במתן שתן בחתולים היא בעיה נפוצה המופיעה לרוב בחתולים בגיל צעיר (2-7 שנים) אך יש גם יוצאים מן הכלל.
גורמי סיכון לפיתוח בעיות בדרכי השתן כוללים: השמנה, סירוס, דיאטה של מזון יבש בלבד וחוסר פעילות גופנית.

לחתולים זכרים יש נטייה גבוהה יותר לפתח חסימה בדרכי השתן, מאשר לנקבות, בגלל מבנה שונה של מערכת השתן (בזכר צינור השתן צר וארוך יותר).
 
סימני חסימה או חסימה חלקית של דרכי השתן בחתולים
  בשלב הראשון כאשר יש חסימה חלקית או רק דלקת בדרכי השתן, הבעלים יבחינו ב:
  • שתן דמי
  • השתנה במקומות חריגים
  • הטלת טיפות שתן מועטות בלבד
  • קשיים וכאבים בזמן מתן שתן
חלק מבעלי החתולים טועים וחושבים שלחתול יש עצירות בגלל שהתנוחה דומה והחתול מבלה זמן רב בארגז הצרכים.
בהמשך, כאשר נוצרת חסימת שתן מלאה, התנהגות אופיינית של החתול כוללת ווקליזציה (יללות כאב), ליקוק איבר המין, אי אכילה וחוסר נוחות.
בשלבים מתקדמים נראים הקאות מרובות, חולשה ואפטיה הנובעים מרמות רעלים המצטברים בגוף (ואינם מסולקים בשל חוסר היכולת לתת שתן).
 
גורמים לחסימת דרכי השתן בחתול
  סימנים של חסימת שתן בחתולים
  •  "פקק" מינראלי  / חלבוני בקצה צינור השתן (נוצר בשל משקעים או קריסטלים בשלפוחית השתן).
  • אבנים בדרכי השתן
  • גידולים - נפוצים יותר בחתולים מבוגרים יותר אך הם נדירים יחסית.

בתמונה ניתן לראות צילום רנטגן המדגים חסימת שתן שנגרמה בשל אבנים בדרכי השתן. החץ הגדול מצביע על אבנים רבות בתוך שלפוחית השתן והחץ הדק יותר מצביע על אבן אחת שהגיעה לשופכה (אורתרה) וגרמה לחסימת שתן.
טיפול בחסימת שתן בחתולים
  אין להתעכב בטיפול מאחר ומדובר בסכנת חיים ולכן ברגע שעולה חשד לחסימה אצל החתול שלכם יש לגשת מיידית (גם באמצע הלילה) לטיפול וטרינרי.
העדיפות הראשונה בטיפול בחתול עם חסימת שתן היא פתיחת החסימה. יש לשחרר את השתן מהשלפוחית וזאת על מנת לאפשר את הפרשת הרעלים אשר אמורים להיות מופרשים אל מחוץ לגוף דרך השתן.

בשלב הראשון:
בדיקות דם נותנות את תמונת המצב מבחינת רמות אלקטרוליטים, מאזן חומצה בסיס ורמות הרעלים בדם וזאת על מנת שנוכל להגדיר את רמת הסיכון בה נמצא החתול ולנקוט בגישת הטיפול המתאימה (לדוגמא, בחירת חומרי הרדמה, מינוני תרופות, כמות נוזלים שיש לתת לחתול ועוד).
בשלב זה נלקחת דגימת שתן לבדיקה מיקרוסקופית, חומציות השתן וניסיון לזהות את סיבת החסימה (קריסטלים, תאי גידול, חיידקים דם וכו').

שלב שני:
התחלת טיפול תומך בנוזלים שנועד, במקביל עם פתיחת החסימה, לשטוף את רמות הרעלים מן הגוף דרך השתן.
 
שלב שלישי:
פתיחת החסימה בדרכי השתן נעשית ע"י החדרת קטטר בצורה סטרילית ועדינה למניעת פגיעה נוספת בצינור השתן. הפרוצדורה הזו כואבת מאוד ולכן נעשית תחת הרדמה מלאה.
 
שלב רביעי:
לאחר הפתיחה של החסימה יש להמשיך ולעקוב אחר ייצור השתן, לוודא שהקצב וכן איכות השתן תקינים. בד"כ החתול נשאר לאשפוז לפחות 48 שעות או עד שהשתן המופרש הינו צלול ותקין. בתחילה, לאחר פתיחת חסימת השתן החתול מאושפז כ-24 שעות עם קטטר שתן בכדי לאפשר לשתן לצאת ללא הפרעה ולאחר מכן הוא נשאר 24 שעות נוספות ללא קטטר שתן בכדי לוודא שאין חזרתיות של חסימת השתן.  
 
במידה ופתיחת החסימה ע"י קטטר שתן נכשלת, יש לנסות ולהקל בדרך אחרת על השלפוחית (ע"י שאיבת השתן מהשלפוחית) וזאת על מנת לתת לנו תוספת זמן לייצוב החתול ולמציאת פיתרון אחר שהינו כירורגי (ניתוחי).
פתיחת חסימה יכולה להתבצע ע"י ניתוח בו מבצעים פתיחה של שלפוחית השתן וריקון שלה מאבנים או משקעים תוך השארת קטטר מחוץ לגוף (דרך דופן הבטן) באופן זמני.
האפשרות הכירורגית הקיצונית, אשר מהווה את קו ההגנה האחרון, היא קיצור צינור השתן ויצירת פתח חדש רחב יותר, דרכו החתול מטיל שתן.
לכל האפשרויות הכירורגיות יש סיכונים כגון היצרות עקב עיבוי אזור הניתוח (בד"כ בשופכה), דימומים וכו'.  מסיבה זו אנו מנסים להימנע מאופציה זו במידת האפשר (במידה ויש צורך בניתוח זה הוא מבוצע בבית החולים שלנו ע"י מנתחים מומחים שביצוע ניתוח זה פעמים רבות).
 
טיפול המשך בבית
  לאחר השחרור הביתה יש להקפיד על מספר עקרונות (כתלות בגורם חסימת השתן):
  • לנסות ולעודד את החתול לשתות בכל דרך אפשרית:
    • להחליף את המים בכלי בתדירות גבוהה (פעם - פעמיים ביום) או לנסות מתן מים מינרלים
    • לאפשר שתייה ממים זורמים (כיור, אמבטיה וכו').
    •  הוספת מעט חלב למים (רק במידה והדבר אינו מוביל לשלשול)
    •  מתן מזון רטוב מהול במים חמימים (מרק ריחני)
    •  מתקנים מעודדי שתייה כגון מזרקות לחתולים
  • מעבר למזון רפואי להורדת חומציות השתן או מזון רפואי קבוע לשמירה על רמה נמוכה של מלחים במזון ועידוד שתיה
  • מעקב תקופתי אחר השתן ומדדיו אצל הווטרינר הפרטי
   














 דפי מידע - בית חולים וטרינרי
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים