בית חולים וטרינרי בית החולים הוטרינרי - כותרת עליונה
   פתוח 24 שעות ביממההתקשרו עכשיו 03-6495050
 
 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


        תולעת הפארק





 
  ספירוצרקה לופי (Spirocerca lupi) קיבלה את שמה בישראל – "תולעת הפארק" מאחר שנתגלתה לראשונה באזור הפארק הלאומי, ליד הספארי, ברמת גן. שם נוסף לתולעת היא "תולעת הוושט" מאחר ושם היא יוצרת את מושבה ומטילה ביצים.

אורך התולעת הנקבה הוא כשבעה סמ' וצבעה אדום. אורך הזכר הוא כשלושה סמ'. 
כלבי בית וכלביים אחרים נחשבים למאכסנים העיקריים והם אלו הנדבקים במחלה. בחו"ל דווח גם על הדבקות של חתולים.
     
  תפוצה של תולעת הפארק בעולם
    תולעת הפארק נפוצה באזורים עם אקלים חם וניתן למצוא אותה באפריקה, במזרח התיכון, דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה.
     
  האם תולעת הפארק קיימת בכל הארץ?
    מרבית המקרים של תולעת הפארק אובחנו במרכז הארץ (תל אביב והסביבה), עם זאת אובחנו כבר מקרים באזור באר שבע, ירושלים, חיפה, הקריות ואפילו נהריה.
     
  האם יש גזעים שיותר נפגעים מתולעת הפארק?
    המחלה מאובחנת יותר בכלבים גדולים הנוטים לאכול זבל. בשל כך, לברדורים הם אחד הגזעים בהם המחלה יותר נפוצה. עם זאת, בבית החולים הווטרינרי כבר איבחנו תולעת הפארק בכלבים קטנים כולל ג'ק ראסל.
  ..  
  כיצד מועברת תולעת הפארק?
    לאחר שהתולעת בוושט הכלב מטילה את הביצה היא מופרשת דרך הצואה. בשלב זה הצואה, עם הביצה, נאכלת ע"י חיפושית זבל בה בוקע הזחל של תולעת הפארק.
כלב יכול להידבק במחלה ע"י אכילת החיפושית או ע"י אכילת בעל חיים אחר אשר אכל את החיפושית (למשל מכרסמים, לטאות  או ציפורים).
כלבים אוכלים  את החיפושית כאשר הם אוכלים צואה של בעל חיים אחר או זבל כלשהו בו נמצאת החיפושית.

החיפושית העיקרית המעבירה את התולעת בישראל נקראת Onthophagus sellatus (בחיפושית זו מתרחשת "ביעילות" בקיעת הזחל והוא לא מתעכל בגוף החיפושית).
     
  מהו מחזור החיים של תולעת הפארק?
    הביצה נבלעת ע"י החיפושית > החיפושית נאכלת ע"י הכלב (או שהוא אוכל בעל חיים אשר אכל את החיפושית) > בקיבת הכלב בוקע הזחל מתוך גוף החיפושית > הזחל נודד דרך עורקי הקיבה אל אבי העורקים ובית החזה של הכלב > מאבי העורקים הזחל נודד אל הוושט שם הוא הופך לתולעת הפארק הבוגרת, אשר מזדווגת ומטילה ביצים > הביצים מופרשות דרך צואת הכלב ונאכלות ע"י חיפושית זבל.

הזמן מהדבקה (אכילת הביצה) עד השלב בו התולעת הבוגרת מטילה ביצים אורך כחמישה – שישה חודשים. אורך חיי התולעת בגוף הכלב הוא מספר שנים.
     
  כיצד תולעת הפארק גורמת לנזק לגוף הכלב?
   
  • פגיעה בוושט  – בוושט הכלב נוצרת "גרנולומה" זהו אזור של תגובה דלקתית הנוצר ע"י הגוף סביב המקום בו התולעת חיה (זוהי מעין התעבות של דופן הוושט כלפי פנים אשר יכולה לגרום לחסימה חלקית). כאשר יש מספר גרנולומות או שהן גדולות מספיק הן יכולות לפגוע בבליעה או לגרום לפליטה של המזון. כמו כן, פגיעה בדופן הוושט יכולה להוביל לדליפה של מזון אל תוך בית החזה ולגרום זיהום חמור.
  • סכנת מוות פתאומי – בזמן נדידת זחל התולעת באבי העורקים נגרמים נזקים או מפרצות. הנדידה גורמת לחולשה של דופן העורק הגדול ביותר בגוף אשר יכול להיקרע.
  • נדידה לאיברים פנימיים – ידועים מקרים של נדידה של התולעת "לאזורים לא נכונים" כגון הריאות, המעי או הכליות. בשל כך יכולים להגרם נזקים לאיברים אלו. ידועים גם מקרים של נדידה מתחת לעור (גורם לגירוד ונפיחות).
  • שיתוק בשל נדידת תולעת הפארק לחוט השדרה – זהו אחד הסיבוכים הקשים ובו התולעת, במקום להתיישב בוושט הכלב, מגיעה אל חוט השדרה. לקריאה על מקרה של שיתוק שכזה ואיך טיפלנו בכלבה לחצו כאן.
  • גידולים סרטניים – ידוע שלאחר זמן של המצאות הגרנולומות בוושט הכלב, הן יכולות להפוך לגידול סרטני המסוגל לשלוח גרורות (גידולים מסוג אוסטאוסרקומה או פיברוסרקומה). באם לא נראות גרורות ניתן לנסות לנתח את הכלב ולהוציא את הגידול אך מדובר בניתוח מסובך וכן במקרים רבים המצב מאובחן לאחר שליחת גרורות. ניתוח זה מבוצע בד"כ ע"י ידי וטרינר מומחה בכירורגיה בשל מורכבותו. דר' אייל רנן, הכירורג הראשי בבית החולים הוטרינרי, הינו אחד הוטרינרים המנוסים בניתוחים אלו בישראל.
  • פגיעה בעצמות – תגובה של עצמות הרגליים בשל נוכחות של מסה (בד"כ גידול גדול) בבית החזה.
  • פגיעה או תגובה ונפיחות בבלוטות הרוק – לעיתים רואים גם ריור בשל כך.
  מהם הסימנים אותם רואים בכלב הנגוע בתולעת הפארק?
   
  • פליטות של מזון – זהו הסימן העיקרי. לעיתים מלווה בהקאות או שהבעלים חושבים שמדובר בהקאה ובעצם מדובר בפליטה של המזון. ההבדל בין השתיים – בפליטה אין את כיווצי הבטן הקודמים להקאה והמזון הנפלט אינו מעוכל כלל (כי לא הגיע לקיבה אלא נתקע בוושט).
  • ירידה במשקל
  • קשיי בליעה
  • חוסר אכילה
  • חולשה
  • ריור מוגבר
  • צליעה או הליכה בחוסר שיווי משקל – אם יש תגובה של עצמות הרגליים או מעורבות של חוט השדרה
     
  כיצד מאבחנים האם הכלב נגוע בתולעת הפארק?
   
  • סימנים קליניים שתוארו, בעיקר בכלב אשר ידוע כי נוטה לאכול צואה או "זבל".
  • בדיקת צואה – מציאת ביצים בצואה מאשרת הדבקה בתולעת הפארק אך אם לא מוצאים ביצים אין הדבר שולל זאת! בדיקות צואה מאבחנות 2/3-3/4 מהמקרים של תולעת הפארק ויתרונה של הבדיקה היא שהיא אינה פולשנית (מומלץ לנסות לקחת דגימות ממספר ימים עוקבים).
   
  • צילומי בית חזה – ניתן לראות התעבות או מסה באזור הוושט (במקרים מתקדמים ניתן לעיתים לראות כבר גרורות של הגידול). לעיתים רואים תגובה של החלק התחתון של עצמות עמוד השדרה כמעין גשר בין החוליות. לעיתים נדירות יותר רואים הסתיידות באבי העורקים (מצב הנגרם בשל נדידת הזחלי בו).
  • צילומי רגליים - במקרים של צליעות ניתן לראות לעיתים תגובה של רקמות העצם של הרגליים, מצב הגורם לעיבוי שלהן.
  • אנדוסקופיה – זוהי הדרך הטובה ביותר לאשר או לשלול נוכחות של תולעת הפארק בוושט הכלב. באנדוסקופיה מכניסים סיב אופטי עם מצלמת וידאו לתוך מערכת העיכול של הכלב ובוחנים האם יש עדות לנגיעות בתולעת הפארק. במקרים התחלתיים רואים "גרנולומה" שזהו האזור בו חיה התולעת בוושט. במקרים מתקדמים ניתן לראות את הגידול ולקחת ממנו ביופסיה. הבדיקה ע"י אנדוסקופ מבוצעת תחת הרדמה מלאה ואינה מכאיבה. בבית החולים הוטרינרי אנו מבצעים בדיקות רבות ובמקרים רבים, לצערנו, מאושר החשד לתולעת הפארק.

    בדיקות דם בד"כ אינן מסייעות באבחון המחלה.
  טיפול ומניעת תולעת הפארק בכלבים
    ההמלצה כיום היא לתת לכלב טיפול מונע בתרופה הנקראת דורמקטין ("דקטומקס") כל חודשיים שלושה. חשוב להבין כי זהו אינו חיסון אלא טיפול מונע. הטיפול יכול להפחית את רמת וחומרת ההדבקה אך אינו מונע אותה לחלוטין. התרופה נשארת בגוף הכלב ככל הנראה רק מספר ימים (ובוודאות פחות משבועיים) ולכן אין לה הגנה לטווח הארוך.

חומר זה עלול להיות מסוכן לכלבי קולי, שלטי, רועה אוסטרלי וגזעים נוספים. בגזעים אלו יש לבצע בדיקת דם לרגישות לחומר לפני הטיפול. קיימת תרופה אחרת המתאימה לגזעים אלו (מילבמיצין) אך בשלב זה היא אינה זמינה בישראל.

קיימים היום מספר תכשירים בשוק המשמשים לטיפול גם נגד פרעושים וניתנים בטפטוף על העורף (כגון "אדווקאט"). יתכן ותכשירים אלו בעלי אפשרות להגן על הכלב גם  מתולעת הפארק אך לשם כך ידרשו מחקרים נוספים.

במקרים בהם כבר אובחנה הדבקה, ניתן טיפול באותו חומר במינון כפול כל שבועיים, לפחות לשישה טיפולים, לאחר מכן מומלץ לחזור על בדיקת אנדוסקופיה בכדי לבחון האם יש צורך להמשיך לטפל (חלק מן המקרים דורשים טיפול ארוך טווח).

מניעה נוספת של תולעת הפארק היא איסוף צרכים למניעת הפצת המחלה, חינוך הכלב להמנע מאכילת צואה וזבל או שימוש במחסום פה.
     
    חזרה אל דפי מידע וטרינרים
     
 
לייבסיטי - בניית אתרים