בית חולים וטרינרי בית החולים הוטרינרי - כותרת עליונה
   פתוח 24 שעות ביממההתקשרו עכשיו 03-6495050
 
 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


        אפילפסיה בכלבים

התקף אפילפטי הינו סימן לעודף פעילות חשמלית אבנורמלית במוח. במחלת הנפילה (אפילפסיה) - בין התקפי הפרכוסים (עוויתות) ישנן תקופות בהן החיה מתפקדת באופן נורמלי. חשוב להבין כי למרות שהחיה נראית בריאה, התהליכים אשר גורמים להופעת העוויתות ממשיכים להתרחש.
 
את העווית במחלת האפילפסיה בכלבים נהוג לחלק לשלושה שלבים:
   
  שלב ראשוני – נמשך דקות עד שעות, במהלכו הכלב נראה חסר מנוחה או מתחבא. בשלב זה יכולה להיראות התנהגות חריגה של ליקוקים, נביחות, ריור מוגבר והקאות. לעיתים הבעלים מסוגלים לזהות התקף שעתיד להגיע בעקבות שינויי התנהגות אלו.
העווית עצמה – מתבטאת בתנועת או פעילות שרירים בלתי רצוניות ו/או שינויים בתחושה ובהתנהגות. משך שלב זה נע בין שניות לדקות.
שלב לאחר העווית – הכלב עשוי להציג התנהגות לא נורמאלית המתאפיינת בדיסאורינטציה, חוסר שליטה על צרכים, צמא ותאבון מופחתים או מוגברים, חולשה, עיוורון ועוד.

 
נהוג לסווג את העוויתות (פרכוסים) לשתי קטגוריות עיקריות:
   
  עווית חלקית – תוצאה של פעילות חשמלית מוקדית במוח, אופיינית לתהליכים ממוקדים כגון גידול. דוגמא לעווית חלקית הינה רעד בשרירי הפנים או רדיפה אחר זבובים בלתי נראים.
עווית כללית – שינוי במצב ההכרתי, תנועה לא רצונית סימטרית (תנועת "אופנים" ברגליים, קשיון שרירים או חוסר תנועה בגפיים).

 

 
לאחר שאושרה האבחנה של עווית השלב הבא הוא זיהוי הגורם הראשוני למצב. כאמור, קיומה של העווית מעיד בדרך כלל על בעיה במוח אולם לא על הגורם (ישנם גורמים נוספים לפרכוסים בכלבים מלבד אפילפסיה). מטרות התהליך האיבחוני הן לאבחן את הגורם הראשוני, להעריך את הסיכוי לחזרתיות ולהמליץ על טיפול.
   
אבחון אפילפסיה בכלבים





 
חשוב לדעת כי עוויתות יכולות להתרחש גם בשל מחלות או מצבים "חוץ מוחיים" כגון הרעלות, בעיות כבד, בעיות כליה, ושינויים חריפים ברמות הגלוקוז, הסידן והמלחים בדם. מסיבה זו, כל התקף אפילפטי מצריך  אבחון מסודר ומלא.

אפילפסיה ראשונית בכלבים מאובחנת על ידי שלילת גורמי העוויתות האחרים (כגון גידול במוח, הרעלות, דלקת קרום המוח וכו').
שלילת מחלות אלו מבוצעת ע"י בדיקת CT או MRI ועל ידי לקיחת נוזל חוט שדרה.
אפילפסיה היא מחלה בה יש מרכיב תורשתי והיא נפוצה בגזעים ביגל, קיסהאונד, האסקי סיבירי, רועה גרמני, בורדר קולי, סטר אירי, גולדן רטריבר ועוד.
אפילפסיה ראשונית בכלבים מופיעה לרוב בגילאי שנה עד חמש שנים, ולרוב המרווח בין ההתקפים הינו מעל 4 שבועות. באם נראים התקפי פרכוסים בכלב מבוגר, הסיכוי שמדובר באפילפסיה ראשונית הוא קטן ויש לבצע איבחון מלא בכדי לשלול מחלות אחרות כגון גידולי מוח או דלקות מוחיות שונות.

אפילפסיה משנית הינה תוצאה של תהליכים שונים אשר גורמים לנזק מבני במוח, לדוגמא: בעיות התפתחותיות של המוח, טראומה למוח,  גידולים, דלקות או אוטם ("שבץ מוחי").
   


 
אם אובחן כי מקור העוויתות בהרעלה (ולא מדובר במחלת האפילפסיה), הטיפול בד"כ כולל חומרים נוגדי עוויתות או חומרים מרדימים למספר שעות. באם ניתן, מבצעים שטיפת קיבה בכדי לסלק את שאריות הרעל ממערכת העיכול. אם ידוע טיבו של הרעל ניתן לטפל כנגדו בתרופות ספציפיות הסותרות את פעילותו.
   
טיפול באפילפסיה בכלבים





 
במידה והוחלט כי הפרכוסים נגרמו בשל אפילפסיה מטרת הטיפול היא צמצום תדירותם ע"י תרופות מתאימות.
יש להבין כי לא תמיד ניתן להשיג את היעלמותם המוחלטת של אירועי העווית, לעיתים קרובות ניתן על ידי הטיפול להפחית את מספר התקפי האפילפסיה ואת חומרתם, להקטין את הסיבוכים ולהאריך את פרק הזמן שבין ההתקפים.
על הבעלים לדעת כי מדובר בטיפול יומיומי אשר דורש לבצע מעקב אחר רמות התרופות בדם. כמו כן תיתכנה תופעות לוואי מן התרופות או חזרתיות של התקפי הפרכוסים.
   


 
התרופות המקובלות כיום לטיפול באפילפסיה בכלבים הן פנוברביטל ואשלגן ברומיד, כאשר לעיתים מטפלים בשתיהן גם יחד. במקרים קשים או אשר לא מגיבים לתרופות אלו ניתן לנסות תרופות נוספות (כגון קפרה). במקרים אלו מומלץ מאוד להתייעץ עם וטרינר נוירולוג בכדי לנסות להתאים באופן מדוייק את התרופות המתאימות. 
מובן שבמקרים בהם מאובחנת אפילפסיה משנית או על רקע חוץ מוחי יש לתת גם טיפול ספציפי בהתאם לגורם הראשוני.

במקרה של התקף עוויתות ארוך יטופל הכלב, בבית חולים וטרינרי, בחומרים להפחתת בצקת מוחית ותרופות אחרות במטרה למנוע את המשך ההתקפים ולמנוע נזק מוחי חמור.
   
התקף עוויתות הינו מקרה חירום ויש לפנות מיד לוטרינר התורן הקרוב ביותר!





 
בזמן עווית יכולים להתרחש סיבוכים שונים: פעילות השרירים המוגברת גורמת להצטברות מטבוליטים שונים בדם, אספקת החמצן למוח עשויה להיפגע (דבר שעלול לגרום לנזק קבוע), תיתכן שאיפה של תכולת קיבה לריאות, חנק ועוד. כל אירוע של עווית משפיע על הפעילות החשמלית במוח וגורם לכך שהעווית הבאה תתרחש ביתר קלות. כמו כן, התקף פרכוסים ארוך יכול לגרום למות הכלב.
מסיבות אלו חשוב מאוד לטפל בעוויתות כמה שיותר מהר, ובמקביל לנסות ולאבחן את הגורם הראשוני.
   
 
   
 
לייבסיטי - בניית אתרים