בית חולים וטרינרי בית החולים הוטרינרי - כותרת עליונה
   פתוח 24 שעות ביממההתקשרו עכשיו 03-6495050
 
 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


        פרוו בכלבים


 
פרוו הינו אחד מגורמי המחלה החשובים בכלבים. המחלה נגרמת ע"י וירוס התוקף בעיקר גורי כלבים צעירים. זוהי מחלה חמורה מאוד ובכל חשד לה מומלץ להתייעץ עם וטרינר!
   
כיצד מועבר הוירוס בין כלבים?
  הוירוס מועבר בד"כ על ידי בליעת חומר המכיל את הוירוס (בד"כ חומר צואתי).
כבר שלושה ימים לאחר הדבקת הכלב הוא למעשה הופך להיות מדבק לכלבים אחרים ומפריש את הוירוס בצואתו.
בצורה נדירה תועדו גם הדבקות מהאם לגור בעודו ברחם.
   
האם יש גזעים רגישים למחלת הפרוו?
  אכן כן. כלבים מגזעי רוטווילר, דוברמן ופיט בול נחשבים רגישים יותר ומפתחים מחלה קשה יותר מכלבים אחרים. עם זאת, חשוב להבין כי כל כלב יכול לחלות בפרוו, כולל כלבים מעורבים. כמו כן חשוב להבין כי ככל שהכלב קטן יותר הסכנה מהווירוס גדלה בשל חוסר יכולתו לשמור על רמות סוכר תקינות בגוף ללא אכילה וכן בשל סכנת התייבשות וחוסר שמירה על חום גוף תקין.
   
סימני מחלת פרוו בכלבים
  סימני המחלה נראים בדרך כלל  כארבעה ימים עד שבוע לאחר ההדבקה הראשונית.
בגורים צעירים מחודש תתכן התרבות של הווירוס בתאי שריר הלב ופגיעה קשה בו עד מצב של מוות פתאומי. צורת הופעה זו של המחלה היא נדירה כיום מאחר ולגורים צעירים יש רמת נוגדנים המגנה עליהם מאימם (מקבלים את הנוגדנים דרך השיליה או בחלב) אשר חוסנה כנגד הוירוס. בערך חודש עד חודש וחצי לאחר ההמלטה רמת הנוגדנים נגד וירוס הפרוו שקיבל הגור מהאם יורדת ואז הגור הופך רגיש לפגיעה ע"י הוירוס.
 
   הסימנים "הקלאסיים" של מחלת הפרוו כוללים:
 
  • הקאות
  • שלשול מימי (לעיתים דמי)
  • חוסר תיאבון
  • חולשה ודיכאון
  • התייבשות
  • כאב בטן
  • חום
קיימים מספר גורמים המשפיעים על חומרת המחלה:
 
  1. גיל הכלב  - ככל שהכלב נדבק בגיל צעיר יותר המחלה תהיה קשה יותר (כפי שהוסבר, גם גודל הכלב מהווה גורם שלילי בנושא זה)
  2. גזע – כפי שנכתב בתחילת המאמר ישנם גזעים רגישים מאחרים
  3. זיהום משולב עם מחלות אחרות, טפילים או תולעים
  4. רמת נוגדנים – ככל שיש יותר הסיכוי להתגבר על המחלה עולה (הנוגדנים יכולים להגיע מהאם או מחיסון קודם)
  5. גורמי סטרס אחרים – חוסר תזונה מספקת, תנאי סביבה קשים וכו'
   
אבחון מחלת הפרוו
 
  • האבחון מתבסס על הסימנים שתוארו, בעיקר בגור לא מחוסן.
  • קיימת בדיקת צואה אשר יכולה לאשר  את האבחנה (אם יוצאת שלילית אין זה אומר שהכלב אינו נגוע)
  • בדיקות דם:
    • ספירת דם - בספירת דם, אחד הממצאים הבולטים הוא ירידה חמורה ברמת תאי הדם הלבנים (האחראיים על הגנת הגוף נגד חיידקים ווירוסים). הדבר חושף את הכלב למחלות אחרות במקביל.
    • בבדיקת ביוכימיה של הדם נמצא לעיתים רמות נמוכות של חלבון, נוגדנים וחלק ממלחי הדם. כל אלו אובדים בשל השלשול הקשה וההקאות. 
הוירוס הורס תאים במערכת העיכול ולכן נגרמים סימני ההקאות והשלשול, אחת הסכנות במצב זה היא חדירה של חיידקים ממערכת העיכול אל זרם הדם. כמו כן הוירוס תוקף תאים במח העצם ולכן נפגעת היכולת של הכלב לייצר תאי דם לבנים שיעזרו לו להילחם בחיידקים.
   
טיפול בפרוו בכלב
  הטיפול במחלת הפרוו הינו קשה וממושך. רוב זמן המחלה הגור מאוד חלש, מקיא, משלשל ואינו אוכל. מצב זה מוביל במהירות להתייבשות ומוות ללא טיפול אינטנסיבי. במרבית המחלה דורשת אשפוז בבית חולים וטרינרי למספר ימים.
הטיפול הינו מורכב ואינטנסיבי:
  1. נוזלים לוריד בתוספת מלחים אשר אובדים בשלשול ובהקאות (במרבית המקרים מוסף גם סוכר לנוזלים). תוספת של ויטמינים שונים נעשית גם היא במרבית המקרים.
  2. אנטיביוטיקה לוריד – נעשה שילוב של מספר אנטיביוטיקות בעיקר בשל הרמה הנמוכה של תאי הדם הלבנים החושפת את הגוף לחיידקים שונים.
  3. תרופות נגד הקאות ובחילות
  4. שיכוך כאבים
  5. תרופות המפחיתות את החומציות במערכת העיכול ומגינה על הכלב מכיבים (אולקוסים) ופגיעה בוושט בשל ההקאות המרובות.
  6. תילוע (להורדת עומס התולעים)
  7. חימום - מרבית הגורים הקטנים אינם מצליחים לשמור כראוי על חום גופם.
  8. הזנה – לעיתים בצינור הזנה ישירות לקיבה. כאשר הכלב מוכן לאכול מעט ניתן לו מזון רפואי קל עיכול.
  9. בחלק מהמקרים הקשים מבוצעת הזנה חלקית או מלאה דרך הוריד.
  10. במקרים הקשים בהם רמת החלבון נמוכה ניתן לגור תחליפי חלבון דרך הוריד או מנת פלאסמה (אשר יכולה להכיל גם נוגדנים כנגד הוירוס).





 
יש להקפיד לנטר את מצבו של הכלב מידי כמה שעות ולבצע בדיקות דם בכדי לבחון את השיפור והשינוי במלחים בדם בעקבות הטיפול.
בנוסף על הוטרינר המטפל לבדוק את הכלב מדי כמה שעות בכדי לשלול השתפלות מעי שהיא אחד הסיבוכים הקשים של המחלה ("התקפלות" של המעי על עצמו כמו גרב), מצב זה דורש ניתוח לתיקון המעי.
 בבית החולים מוקצה חדר בידוד למרבית הכלבים המודבקים בפרוו בכדי שלא ידביקו גורים אחרים. הטיפול בהם תמיד אינטנסיבי ומקיף וחלק חשוב ממנו הינו שמירה על הגיינה והחלפת המצעים כל כמה שעות בכדי לשמוע על הכלבים בסביבה נקייה.
כיצד ניתן למנוע פרוו בכלבים:
 
  • בידוד חיות חולות – יש לאשפז חיה חולה בפרוו בחדר בידוד בכדי שלא תדביק חיות אחרות (כאמור, בבית החולים הוטרינרי בכפר הירוק אנו מקצים חדר נפרד לאישפוז בעלי חיים הנגועים בוירוס). גם לאחר החלמה והעלמות הסימנים יתכן והכלב ימשיך להפיץ את הוירוס למשך מספר שבועות!
  • חיטוי סביבה בה הייתה חיה חולה – בניגוד לחלק מן הוירוסים עמידותו של וירוס זה גבוהה ביותר והוא יכול לשרוד בסביבה גם מספר חודשים עד שנה. יש לבצע חיטוי (עדיף בכלור) בכל אזור בו היה כלב חולה, לזרוק את כל הכלים, הצעצועים והשמיכות בהם השתמש כלב נגוע ולא להכניס כלב שאינו מחוסן כראוי לבית בו היה כלב נגוע מספר חודשים לאחר המחלה. 
  • אי הוצאה של גור לא מחוסן באופן מלא מן הבית או הפגשתו עם כלבים אחרים (נושא זה שנוי מעט במחלוקת).
  • הקפדה על חיסון האם לפני ההריון וחיסון הגורים בזמן. כיום קיימים מספר חיסונים הנחשבים יעילים נגד המחלה. התייעצו עם הוטרינר הקבוע שלכם לגבי הפרוטוקול המומלץ .
תחזית החלמה
  כפי שהוסבר, פרוו הינה מחלה קשה ביותר. חשוב לטפל בה באופן אגרסיבי ואינטנסיבי באשפוז ולהגדיל את סיכויי ההחלמה.  
במקרים קלים יחסית, אשפוז של יומיים שלושה יספיק, במקרים הקשים יש צורך באשפוז של שבוע ויותר.
באבחון מוקדם של המחלה ועם טיפול אגרסיבי, סיכויי הכלב להחלים הם טובים ועומדים על כ80%. ללא טיפול, התמותה היא מעל 90%!
למרבה הצער, לעיתים גם עם הטיפול האינטנסיבי ביותר לא יהיה ניתן להציל את הכלב. 
   
  חזרה אל דפי מידע וטרינרים
   
 
לייבסיטי - בניית אתרים